גזר דין בתיק ת"פ 42969-10-11

1.         הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של החזקת נשק, עבירה לפי סעיף 144(א) רישא, לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, (להלן: "חוק העונשין").

2.         על פי כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם, ביום 22/10/11 או בסמוך לכך, מצא הנאשם נשק מסוג "קארל גוסטב" מאולתר ובו מחסנית (להלן: "הנשק"), בסמוך לכפר ריינה. הנאשם נטל את הנשק לביתו ושם הטמין אותו, אף שלא היה לו מעולם רישיון להחזיק בנשק.

            ביום 25/10/11, במהלך חיפוש שנערך בביתו של הנאשם, נמצא הנשק.

3.         הנאשם הודה בביצוע העבירה בהזדמנות הראשונה, לאחר תיקון כתב האישום.

4.         בטיעוני המאשימה לעונש, עמד בא כוחה על חומרתן של עבירות הנשק והסכנה הטמונה בהחזקתם שלא כדין.

ב"כ המאשימה הפנה למדיניות הענישה, המחייבת ענישה מרתיעה בעבירות נשק. (ע"פ 1530/04 מדינת ישראל נ. פס ואח', ע"פ 4797/05 עבד אל קאדר נ. מדינת ישראל).

עוד הדגיש ב"כ המאשימה את נפוצותה של התופעה, שהפכה למכת מדינה, כאשר כלי נשק רבים, מסוגים שונים ומשונים מוחזקים שלא כדין ביד בלתי מורשית, כשהסכנה הטמונה בנשק הנגיש, בו השימוש קל מדי, היא עצומה ותוצאותיה הרות אסון.

ב"כ המאשימה הוסיף, כי לאחרונה גבתה התופעה של החזקת נשק ללא היתר, קורבנות מקרב אזרחים חפים מפשע, דבר העלול לערער את הביטחון האישי של כל אזרח, והמחייב תגובה הולמת של כל מערכות החברה, לרבות בתי המשפט, כחלק מן המלחמה בהתפשטות התופעה.

לטענת המאשימה, על פי הפסיקה, גם צעירים חסרי עבר פלילי, דינם מאסר בפועל, אם חטאו בעבירות נשק.

בטיעוניו הכתובים הפנה ב"כ המאשימה לפסקי דין, שניתנו בנסיבות דומות או חמורות יותר, מהם ביקש להקיש לעניין עונשו של הנאשם ואליהם אתייחס בהמשך.

באשר לנסיבות הספציפיות של המקרה, נטען כי החזקת נשק מסוג "קארל גוסטב", דהיינו, נשק התקפי, ועוד מאולתר, הינה נסיבה לחומרא.

לסיכום, ביקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה שתהלום את חומרת מעשיו, מאסר על תנאי ארוך ומרתיע וקנס.

5.         סנגורו של הנאשם טען בשמו, כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות מיצוי הדין עימו. לגישתו, עקב נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של הנאשם, ניתן להסתפק בענישה שתכלול עבודות שירות בלבד.

מדובר בצעיר, בן 23 ללא עבר פלילי, בן למשפחה נורמטיבית ותומכת, שהופתעה מהסתבכותו בפלילים. לתמיכה בטיעון זה הובאה עדותו של דודו של הנאשם, מר מחמד זידאן, המשמש כמנכ"ל עמותה לזכויות אדם, אשר תיאר את התנהלות המשפחה בכלל, והתנהגותו של הנאשם בפרט, עד לאירוע זה, את חשיבות הענקת החינוך לילדי המשפחה והיותו של הנאשם אחד המפרנסים העיקריים של המשפחה.

כמו כן, העיד מר זידאן ותמך בטיעוני הסניגור, באשר למצבה של אמו של הנאשם, אשר חלתה בסרטן, מטופלת במחלתה במהלך השנתיים האחרונות ונעזרת באבי המשפחה, אשר איננו יכול לפרנס אותה עקב כך.

המסמכים הרפואיים שהוגשו (נ/1) מלמדים על המשך טיפול ומעקב במחלתה של האם.

סנגורו של הנאשם הדגיש, כי הנאשם הודה ולקח אחריות למעשיו כבר בעת חקירתו במשטרה, מדובר באדם שאין לו נורמות עברייניות. לטענתו, הוא מצא את התיק ובו הנשק, וברגע של חולשה נטל אותו והביאו לביתו. הנשק הוחזק על ידי הנאשם מספר ימים בלבד לפני שנתפס, ולטענת הנאשם במהלך תקופה זו התלבט מה לעשות עימו.

ב"כ הנאשם טוען עוד, מפי הנאשם, כי הוא לא פתח את התיק כאשר מצא אותו, אלא רק בביתו, הנשק היה מפורק והנאשם לקח את המכלול שלו, מבלי להבין הרבה, והניח אותו במקום אחר, מחשש שאדם אחר יעשה בו שימוש.

עוד נטען, כי מדובר בנשק ישן ביותר, מאולתר, שנמצא ללא תחמושת.